ההבדל בין יין “בסדר” ליין טוב

הרבה יינות שטעמתי בחצי השנה האחרונה שינו מקצה לקצה את הדרך שבה אני מסתכל על עולם היין, ואת השינוי הזה אני רוצה להמחיש כאן. רוב היינות שאהבתי נוצרו לפי אסכולת “העולם הישן”, כהמשך למסורת ומורשת מפוארת של עשיית יין, כאלה שמחוברים לתרבות המקומית ושיש בהם צניעות מסויימת וגם אופי מגובש, ובעיקר – נשמה. רובם נוצרו במלאכת מחשבת, מזול ועד יקר. מוצאם באיטליה, צרפת, ספרד ופורטוגל, וגם צ’ילה וארגנטינה. יותר ברורה לי הדרך שצריך לעבור כדי להבין יין; אין תחליף לטעימות מתמשכות מכל המגוון הקיים, הזנים והאיכויות. זו חוויה אינסופית שבונה חיך, טעם נרכש, קנה מידה לאיכות וגם תמורה לכסף.

אלה חלק מהאמיתות ששינו את התפיסה שלי:

• שוק היין בישראל מוצף בהיצע יינות רב; רובם נמצאים על סקאלה שבין “מניח את הדעת” ועד “לא רע”; מעטים מהם טובים או טובים מאוד. אפשר בטעות לחשוב שכולם טובים ושחוויית יין מענגת תאלץ אתכם להיפרד מלמעלה ממאה שקלים, עד שפוגשים יין יוצא דופן, מגובש, שעולה הרבה פחות, למשל המורבד הצרפתי המענג הזה, שנותן פרופורציה חדשה למונח “תמורה לכסף”.
• ישנם יינות רבים בעלי מספר מאפיינים טובים. אפשר לסמן כמה V על איכויות מסויימות: צבע עמוק ונאה, טעם וריח שופעים, נגישות (יין “טעים” במובן הפשוט ביותר). מעטים מהם הם טובים ממש, כאלה שכל מאפייניהם מתגבשים לכדי תמונה שלמה ומרשימה, שיש בהם “קסם” כלשהו.
• אלה שניחנו בקסם שכזה נוצרו בעזרת ידע נסיון בני עשרות או מאות שנים. יינות אלה הם יצירות אמנות של ממש, כאלה שגורמים ליינות “רגילים” להחוויר באפרוריותם.
• גם יינות “רגילים” יכולים להציג כמה איכויות ראויות לאזכור, אבל טעמם של הרבה קברנה\מרלו\שיראז שנפוצים כמו מגפה אצלינו פתאום נראה כאילו חוזר על עצמו בחוסר עניין מוחלט.
• חלקם של היינות הטובים ממש, המגובשים, עם “הקסם”, נמכרים במחיר נמוך ממש, במדפים הבסיסיים של 45-70₪. אלה יינות שולחניים רק לכאורה, כי גם הם יצירות אמנות קטנות ומציעים חוויית שתיה ברמה גבוהה.
• מי שהתרגל לטעמם של היינות האיטלקיים יתקשה למצוא יין איטלקי גרוע, לכל הפחות הוא יהיה בינוני יחסית לשאר, פשוט כי רובם טובים פלוס ונסמכים על ידע ונסיון ברמה גבוהה מאוד. למצוא “קוט דה רון” צרפתי שיהיה פחות מטוב זאת כבר משימה די קשה. רובם מצוינים.
• מסקנה: כדי ליצור יין טוב ממש נדרשים כמו בלתי מבוטלת של ידע, סבלנות, נסיון רב והבנה עמוקה של אקלים, קרקע, תהליכים, כמו גם חזון יצרני מגובש ונכונות עיקשת לעבוד קשה ובהתמדה.

ברגע שגיליתי את “הקסם” של היינות המעולים, כל השאר נראו כמעט לא רלוונטיים עבורי. כתוצאה מכך, עולם היין התחיל להיראות מעט מוזר: אם הכנת יין מעולה דורשת כל כך הרבה השקעה ונסיון, איך קורה שחלק לא מבוטל מהיקבים בישראל הם צעירים מאוד ומוכרים יינות בכל כך הרבה כסף? אחרי שמספרים סיפור יפה על בציר וענבים, והכל באווירה של “עושים יין”, ובאין טעם נרכש וקנה מידה ליין טוב – יש גם מי שמוכן לשלם. כשמודדים את התמורה למחיר מול יינות “בעלי קסם”, המחיר כפול והתמורה היא חצי ומטה.

למה לשלם כפול ולקבל משהו פחות טוב בהרבה? באמת אין סיבה.
נכון, חייבים לתמוך בתעשיית היין הישראלית המתפתחת, לפרגן לתוצרת המקומית ולעזור לה להתקדם. אבל עשיית יין היא אומנות, וככזו צריך להתייחס אליה, ובמידה של צניעות. מזל שיש לנו יינות מעולים להשוות אליהם את מקומינו, ולהבין לאן אנחנו שואפים להגיע.