שאר רוח ביין

מה הופך יין לטוב? זו שאלה גדולה, כזו שתשובה לגביה כרוכה בטעם והשקפה ולכן משתנה מאדם לאדם. כל תשובה אפשרית לשאלה זו יכולה להיקשר במספר היבטים: טכני – האם היין עשוי כהלכה; מוצא – עד כמה היין קשור למקום שבו הופק ולמנהגיו; קולינריה – איזה אוכל ניתן לשדך בהצלחה ליין; חיי היומיום – באילו אירועים ועונות בשנה מתאים לשתות אותו. וישנה איכות נוספת, חמקמקה בהרבה,  שהופכת יינות לטובים יותר – אופי או נשמה מיוחדים. הפתיע אותי לגלות שיינות שנחנו באיכות הזו הצליחו במקום שבו כשלו יינות בעלי איכות טכנית טובה לא פחות  – היכולת להיות Stand Alone, יין שמהווה ארוחה בפני עצמו ולא זקוק לאוכל לידו כדי לספק חוויית שתיה שלמה. מאוחר יותר הבנתי גם למה, ולזה אגיע בהמשך.

יין הוא משקה מסתורי שמחבר תחומים רבים כל כך: חיים, תרבות, קולינריה, גיאוגרפיה, מטאורולוגיה, היסטוריה, קולינריה, אנתרופולוגיה, אגרונומיה, אנולוגיה (תורת הגפן), תקשורת, כימיה ועוד. כל יין הוא מיקרוקוסמוס שיכול לטמון בחובו רבדים רבים כל כך, וכל יין עושה זאת בדרכו, ביניהם כאלה שצועקים, כאלה שלוחשים, כאלה גסים, כאלה מנומסים, כאלה שממתיקים סוד או היסטוריה מיוחדת ועוד. היינות שמדברים בקול צלול הם לרוב יינות טובים יותר, והיינות הטובים ממש, הם תמיד יינות שיש בהם ענווה, גם הגדולים ביותר. במסע שלי הופתעתי לגלות יינות כאלה בקבוצות מהפשוטות ביותר, וגם כאן נצצה תובנה חשובה: איכות של יין והקשר שלו לחיי היומיום לא תלויים בייחוס, ביוקרה או במחיר שלו. אין תיאור שייכתב על התווית של היין שיגרום לו לספק בהכרח את מה שהובטח. כמובן שאפשר להתרגש משתייה של יין מיוחס – ״מותג״, אבל אין ערובה לכך שהיין יעניק חוויית שתיה מיוחדת. אין אכזבה גדולה כמו ציפייה מיין מיוחס ואקזוטי שהושב ריקם. מכאן צומחת תובנה חשובה נוספת: יין לא חייב להיות מוצר יוקרה, אבל רצוי שיהיה חלק טבעי בימי שגרה או ימי חג.

והיינות בעלי האופי המיוחד ביותר הם אלה עם שאר רוח ונשמה הגדולה. הם גם היינות הקשים ביותר לתיאור. צריך להיות מעין משורר כדי לתאר היטב את היינות האלה, מפני שמאפייניהם הברורים, טובים ככל שיהיו, אינם מייצגים בהכרח את קסמם. והחוויה המיוחדת שהם מעניקים מספקת את הנפש ברבדים עמוקים בהרבה ממה שחוויה חומרית כלשהי יכולה להעניק. מפגש עם יינות אלה הופך בקלות לבלתי נשכח, היות והם מעניקים רגע מיוחד של התגלות. יינות כאלה מהדהדים אל התת מודע, ואולי גם  ברובד רוחני, ידע על זמני, מנהגים, מאכלים, מקומות, סיפורי חיים שלמים שהם מקפלים. כל אלה אינם נגלים בהרחה או טעימה בודדות, אלא בשתיה נינוחה ומתמשכת בגובה העינים. שתיה כזאת מספקת רגעים מיוחדים של סיפוק עמוק והתעלות. פתאום התווית על הבקבוק נראית סמלית ושונה, וכך גם הבקבוק עצמו, תמים רק לכאורה, לעצם המחשבה על הפער בין מה שמתחבא בתוך מיכל הזכוכית הזה, כמה עוצמה שיש בו והתפקיד שאנחנו כבני אדם ממלאים בתוך החוויה כשאנו פותחים את ליבנו ונפשנו אליו.

ממה שחוויתי עד כה, היינות שענו על הגדרה זו, מפשוט ועד גדול, היו מאלה הקרובים יותר לסגנון העולם הישן. אפשר, כמאמר יועץ יין מפורסם, ״לייצר יינות על הירח״, אבל אף אחד לא מבטיח שהם ישקפו אופי או אמירה כלשהם. יין יכול להיות פשוט טעים ותו לא, אבל אם הוא יכול לתת יותר מסוכריה ששוכחים רגע אחרי שהיא נגמרת, אני מעדיף שהוא יהיה כזה.