יקב שפוטייה (M. Chapoutier) היה עסוק בהתארגנות ביום הביקור. בית הספר של היקב התכונן לתחרות טעימות ושידוך יין לאוכל, בהשתתפות סומלייה ושפים מובילים בצרפת. יקב חשוב כמו שפוטייה הוא שותף טבעי בהפצת המסורת הקולינרית של ליון, המוצאת ביטוי במסעדות המוגדרות ״בושון ליונז״ (Bouchon Lyonnais), מסורת שיינות האזור הם חלק בלתי נפרד ממנה. בית הספר מציע סדנאות בתשלום ומומלץ להתנסות בהן.
יקב שפוטייה הוקם בשנת 1808 והוא אחד משלושת הגדולים בעמק הרון, יחד Guigal המפורסם וגם Cave de Tain, שהם גדולים מעט יותר מיקבים אחרים בעלי שם ומוניטין כמשפחת פרין ופול ז׳בולה המיובאים לישראל. מישל שפוטייה הוא מבכירי הייננים בצרפת. הוא נחשב חלוצי בניהול כרמים ביודינמי ידידותי לסביבה ומחזיק במספר שיא של כרמים ביודינמיים בעולם, עובדה שמקנה לו מעמד מיוחד בזירה ״הסביבתית״ שכבר מקבלת מקום מרכזי בכלכלה העולמית. זה מתבטא למשל בהעדפת זנים עמידים יותר, מבין אלה המותרים באפלסיון, הניתנים לגידול ללא חומרי הדברה. על התוויות של יינות היקב מוטבע בכתב ברייל מידע על היין והצבע שלו עבור הצרכנים לקויי הראיה, סיפור מיוחד בפני עצמו. הדרך של שפוטייה דוגלת במצוינות וצניעות, ומוצאת ביטוי במוטו מעורר השראה – ״Fac et Spera”, בלטינית ״לעשות ולקוות״. לא תמיד זכינו בישראל לייבוא סדיר של יינות שפוטייה המעולים, ולשמחתי חברת הכרם, שעזרה בתיאום הביקור, עושה עכשיו עבודה טובה בנושא.
יינות היקב מדויקים, נגישים ונעימים, אלגנטיים, מציעים עומק ועידון ועדיין נוטפי טרואר ולא מתחנפים. בשפוטייה אוהבים חומציות גבוהה ביינות, וזו רק דוגמה אחת לסגנון העולם הישן הניכר ברבים מהם, לצד עדכון מודרני מסוים. נגישות בית שפוטייה לאינספור כרמים, בנוסף לכוחו הכלכלי וראייתו העסקית המפוכחת יוצרת פורטפוליו רחב ביותר, הכולל כמובן כמה שיאים מסעירים, אחד מהם זכיתי לחוות בביקור. הפורטפוליו התרחב מזמן מחוץ לבית המקומי – כמו יקבים גדולים אחרים גם שפוטייה מנצל את משאביו להפקת יינות במחוזות חדשים: זה החל קרוב באזור השכן רוסיון (חציו של לנגדוק-רוסיון), המשיך באלזס, פורטוגל, אוסטרליה ומשם להתפשטות ונסיונות שונים ברחבי העולם – העיפו מבט ברשימה הארוכה והמרשימה ״The Wines״ באתר האינטרנט של היקב. ממש אימפריה קטנה.
היקב שוכן בעיירה הקטנה טיין ל׳הרמיטז׳ (Tain-l’Hermitage) המשמשת בסיס גם ליקבים מובילים אחרים ושוכנת מתחת לחלקות האפלסיון העילי הרמיטז׳. ביקור ביקב מלווה בטיול רגלי קצר אל פאתי העיירה ותצפית על גבעות הרמיטז׳ המובחרות. רצה הגורל והדרך היתה חסומה, כך זכינו מן ההפקר לסיור מורחב בראש הגבעה עם תצפית אל כרמים, העיירה והנוף מסביב. הכרם הנשקף מהגבעה ונראה בתמונה הוא חלקת ארמיטז׳ האחראית לאחד מיינות הדגל של היקב שנטעם בהמשך. כלל האצבע של שפוטייה לגבי הגדרת יינות הרמיטז׳ עיליים היא שאלה המופקים מחלקה בודדת נקראים Ermitage והשאר שמערבים חלקות שונות ייקראו Hermitage.
הטעימה סיפקה הזדמנות להכיר יינות אקזוטיים מעט יותר מאלה המיובאים לישראל כרגע. התחלנו בלבנים. מספיק להציץ בתמונה כאן למטה כדי להבין איזה ריגוש חיכה לי.
Côtes-du-Roussillon Blanc ‘Les Vignes de BILA-HAUT’ 2014 – בילה הוט הוא היקב המצוין של שפוטייה ברוסיון. האדום מיובא לישראל כרגע וגם את הלבן שווה להכיר. היין עשוי גרנאש לבן ובורבולן (Bourboulenc) עם 13% אלכוהול מתונים ושפע טרואר שמזכיר במשהו ריזלינג אלזסי: מינרליות ומעט פטרוליות, חומציות גבוהה ורעננות בחיך יבש מאוד עם סיומת מעט מרירה, ועדיין מלא עידון בזכות היד המנוסה של היקב. יין נהדר.
Crozes-Hermitage Blanc ‘Les Meysonniers’ 2015 – קרוז הרמיטז׳ הוא אפלסיון ייחודי בהרכב הקרקע החולי שלו שמניב אדמתיות דומיננטית מאוד ביינות שמחירם נגיש יחסית. ׳מזונייר׳ לבן עשוי 100% מרסן, 15% ממנו מתבגר בחביות כדי להוסיף רבדים ואיזון. הוא מציג אופי מיוחד כמצופה, כולל מאפייני קמומיל טיפוסיים ללבנים של האפלסיון, מעט מינרליות ברקע וחיך עשיר. יין מקסים ומורכב (כרגע אינו מיובא לישראל).
Condrieu ‘Invitare’ 2015 – המקור של הזן ויונייה, ששומר על מעמדו כאפלסיון החשוב ביותר שלו, מניב יינות גדולים, חסד של מורכבות ועונג, לכן ציפיתי מאוד לטעום מה שפוטייה מפיקים שם. היה שווה לחכות – יין מרהיב ומורכב ביותר כמצופה, עם מאפיינים טיפוסיים של חמאה, משמש, קמומיל ופרחוניות. כל אלה, לצד חומציות טובה ומעודנת וגם מינרליות, נובעים מהרכב קרקע מיוחד של צפחה וגרניט מגוון. היין נח 8-10 חודשים בחביות ישנות כדי להתרכך מבלי להעניק נוכחות עץ מוגזמת. אחוז אלכוהול גבוה יחסית של 14% אינו מורגש. יין מופלא.
Riesling Schieferkopf 2012 – הבציר הראשון של יקב שפוטייה באלזס היה בשנת 2008. היקב נקרא ׳שיפרקופף׳ ומציע כרגע סילבנר וגם ריזלינג, שזכיתי לטעום כאן. הטרואר האלזסי מקבל כאן טוויסט של עידון – הריזלינגים האלזסיים הם יבשים, חומציים ומאוד ״גרמניים״ באופיים, בשונה משאר הזנים שהופכים ליינות עם סוכר שיורי גבוה יותר – וכך הריזלינג האלזסי הזה הפך רך יותר, אלגנטי וטעים, עם מינרליות טיפוסית אבל עדינה יותר, בתוספת מאפייני משמש ומעט חמאה.
Ermitage White ‘De l’Orée’ 2013 – הפנומן הזה שפירוש שמו ׳על הקצה׳ מופק מחלקת ‘Les Murets’ על הגבעה שהשקפנו ממנה על היקב מוקדם יותר. הכרם נטועה מרסן, הזן העמיד יותר מבין אלה המותרים באפלסיון ומאפשר למזער שימוש בחומרי הדברה. גפנים בנות 60-70 שנה על אדמת סחף עם משקעים מהפשרת קרחונים מהעבר הרחוק (Fluvio-glacial) מניבים מורכבות שיא ביין לבן ומאפיינים ייחודיים על גבול האזוטרי: עגבניות מיובשות ושמן זית, אגוז, מינרליות ייחודית, פרחוניות עדינה מתחת. יין גדול, יותר נכון – אדיר, שתיית חובה לפחות פעם אחת עבור חובבי יינות לבנים. המחיר גבוה מאוד (1300₪ לפחות).
המשכנו לשני אדומים שטעמתי בעבר, אבל צריך להיות אידיוט לא לטעום מהם שוב:
Côte-Rôtie Rouge ‘Les Bécasses’ 2013 – קוט רוטי הוא ביטוי ייחודי ועילי של סירה, חומצי באופן טיפוסי. ׳לה בקאס׳ הוא טאני ועשיר, עם רבדים מעודנים ועמוקים, כולל אדמתיות מיוחדת.
Hermitage Rouge ‘Monier de la Sizeranne’ 2011 – עוד סירה אדיר, מיוחד יותר אפילו מהקודם, המופק משלוש חלקות איכות שונות. היין כבר בשל לשתייה עכשיו ומציע הרבה עניין ומורכבות עם עוצמה מאופקת, מאפיינים חייתיים כשומן כבש בתוספת אוכמניות. יין מרשים.
כדי לנוח אחרי הטעימה המרהיבה ביקשנו המלצה למסעדה מקומית טובה בעיירה והופנינו אל ‘Le Quai’, שהיתה נהדרת. הזמנו אוכל שאינו מכביד, טרין חצילים וסביצ׳ה שהיו מדויקים למצבנו התשוש. המקום מומלץ בחום, רק אל תשכחו לבקר ביקב קודם – כולל תיאום מראש.
יקב: Ca’ del Baio – פיימונטה, איטליה בתמצית: נביולו צעיר, רענן ונמרץ, מבושם, תמצית נביולו פיימונטזי באריזה ומחיר נגישים הרכב זני: נביולו מכרמים שניטעו בשנים
ריזלינג מתקתק ומאוזן, פריך, עשוי היטב, טעים ונגיש. מומלץ לחובבי הזן ולבנים בכלל
נפגשנו כמה חברים וכמה בקבוקים מאזור אתנה, שהולידו מפגש מעניין וקצת מפתיע במנעד ובאופי שמניב האזור הזה.
