לאורך שנים שימש הזן ויונייה כתוספת קטנה וחשובה ביינות עמק הרון האדומים, אבל כיין זני הוא חיה אחרת לגמרי, בעל מאפיינים שונים מאוד מהיין הלבן הממוצע, טעם נרכש שדורש התרגלות למי שטרם טעם. יינות קונדריו פותחים מחלקה עילית ומיוחדת בקבוצה זו (ראו הרחבה למטה), וזה נציג נהדר מתוכה. על פסנתרן הג׳אז הגדול והמיוחד ביל אוונס כתב פעם עיתונאי כך: ״יכול לשבת אדם על הבר בזמן הופעה ולהנות ממה שמתנגן ברקע, מבלי לשים לב שהוא עד למשהו שיש בו מעבר למוסיקה נעימה״; כזה הוא הקונדריו של גיגל, מהתל בשותה, מחבר רבדים רבים ללא תפרים גלויים, מאוזן מאוד ונגיש לכל חיך, אבל חושף עוד ועוד מורכבות וחוויית שתיה מפעימה ככל שנוקף הזמן, והוא דורש זמן. הרכות שלו מורגשת מיד, עם נימות דבש וחמאה, אבל מתחתן יש הרבה מעבר ואיכות דחוסה של טעם שמתמשך בחיך דקות ארוכות. למורכבות היין תורמת תסיסה בטמפרטורה נמוכה המחולקת בין חביות חדשות שיוצרו על ידי היקב עצמו (1/3) ובמיכלי נירוסטה (2/3). למרות היותו נציג די מובהק של העולם הישן, מעבר לטרואר יש ביין הרבה רוך וליטוש שקורצים לשוק הבינלאומי, כולל תסיסה מלולקטית מלאה האחראית לגווני החמאה ביין. היין מבקש טמפרטורת הגשה מתונה ולא קרה מדי שלא תחנוק את כל המיקרוקוסמוס הזה. צבעו קש זהוב. האף עדין ומורכב, הפטרוליות והלימון האופייניים לזן מקבלים אופי רך שכולל חמאתיות במידה, בתוספת הרבה דבש ורמזים לירקות ירוקים קשים, מעט מינרליות ועוד נימים עדינים של פרי טרופי. החיך עגול ומלא, ממשיך את האף עם סיומת ארוכה ונעימה. מומלץ לחובבי הזן ולבנים איכותיים, במיוחד מהעולם הישן.
מאחורי היין: עדויות לתעשיית היין באזור קונדריו קיימות כבר מתקופת הרומאים, אבל האפלסיון עצמו, שהוגדר רק בשנת 1940, זכה להכרה והצלחה רק בשנות ה-70 של המאה הקודמת. לאורך שנים, היחידים מעמק הרון שזכו לתהילה מחוץ לצרפת היו יינותיו של האפלסיון המהולל הרמיטאז׳. כששוק יינות היוקרה באירופה החל להתעורר ולהתרחב לקראת סוף המאה הקודמת, יינות קוט רוטי (Côte-Rôtie) של גיגל קנו לעצמם שם ומקום על מדפי הסוחרים מחוץ לצרפת וכך סללו את הדרך ליינות עילית נוספים מאזור הרון. יינות אלה עומדים כתף אל כתף עם יינות בורגון ובורדו בקבוצת העילית של יינות צרפת, וביניהם עומד, מעט יותר צנוע במחיר אך לא באיכות ומורכבות, הקונדריו. מחירו המעט גבוה נובע בין השאר מתנובת פרי נמוכה של תת הזן הספציפי בכרמי הויונייה שגילם הממוצע 30 שנה, הנטועים על מדרונות תלולים ומאתגרים לעיבוד. על הפופולריות של יינות קונדריו אפשר ללמוד מהיקף הכרמים באפלסיון, ששטחם הוכפל ביותר מפי עשרה משנות השישים (0.12 קמ״ר) ועד ימינו (1.35 קמ״ר).
יקב: Ca’ del Baio – פיימונטה, איטליה בתמצית: נביולו צעיר, רענן ונמרץ, מבושם, תמצית נביולו פיימונטזי באריזה ומחיר נגישים הרכב זני: נביולו מכרמים שניטעו בשנים
ריזלינג מתקתק ומאוזן, פריך, עשוי היטב, טעים ונגיש. מומלץ לחובבי הזן ולבנים בכלל
נפגשנו כמה חברים וכמה בקבוקים מאזור אתנה, שהולידו מפגש מעניין וקצת מפתיע במנעד ובאופי שמניב האזור הזה.
