התכנסנו לטעימה גדושה ומגוונת מאוד בקשת אזורי היין. קיבלנו הזדמנות להשוות סגנונות יין רבים דרך הצצה מעניינת אל שוק היין העולמי הרחב, כמו גם תחומים מתפתחים בשוק הישראלי. זו גם היתה הזדמנות לטעום יינות מובחרים מאוד שסיפקו כמה רגעים מרגשים ממש. קשה לסכם ערב שכזה, עמוס ביין וחוויות מיוחדות, ורבים מהיקבים והיינות ראויים להעמקת יתר, אבל אשתדל לספק הצצה מסקרנת.
לאזור היין לנגדוק-רוסיון שבדרום צרפת יש הרבה מה להציע ובהתאם הוא הולך ותופס מקום של כבוד בשוק היין הבינלאומי. דגמנו שני יינות מבית היקב הטוב פול מאס ששומר על קו איכותי ויעיל של יינות ארציים עם זיקה לעולם הישן אבל גם השפעה מודרנית ברורה, יינות נגישים לחיך ולכיס. ראשון היה רוזה מסדרת האמצע Vignes de Nicole, שהדגים בדיוק את דרגתו: מעט יותר מורכבות מהרוזה הבסיסי והטוב של היקב, חיך די עשיר ועם זאת מאוזן שמספק שתייה מעט אלגנטית ויתאים לארוחה חגיגית. יין מוצלח וכיפי, crowd pleaser. שני הגיע בלנד אדום מהסדרה העליונה של היקב Côté Mas שסיפק עניין מיוחד, היות והיינות הנפוצים מאזור זה הם בדרגות האמצעיות ומטה. הבלנד שנקרא Pézenas על שם עיר באזור יין זה הפגין את אותו ריכוז ארצי ומחוספס מעט שאופייני ליקב ובתוספת מורכבות גבוהה בהרבה, שחבויה מעט מתחת לפני השטח ויכולת השתבחות לשנים ארוכות (היין בטעימה היה תינוק ממש, מבציר 2013). הבלנד המיוחד של זנים מסורתיים באזור – קריניאן, סינסו וגרנאש – וגם כאלו שפחות – סירה ומורבד – נתפר אל יין הדוק שהזכירה לי במעט ייננות בורדולזית טובה, למרות ההבדלים. גם שעה וחצי של איוורור לא הספיקו כדי לבטא את כל מה שהיה בו והפוטנציאל ביין גבוה ומסקרן.
אחר הגיעה פנינה מיקב שמוכיח את עצמו ככוכב, Finca Las Moras הארגנטיני מסן חואן. לא פשוט להתבלט בין יינות ארגנטינה הנגישים והיעילים, וגם כאן היקב המצוין מדגים איכות גבוהה של עשיית היין. מסדרת האמצע הזנית PAZ דגמנו סוביניון בלאן מופלא, ביטוי גבוה של ייננות ארגנטינית: נגיש וזורם מאוד, טעים להפליא, מרענן ומספק גם מעט עניין ומורכבות.
כעת הגיע תורם של שני יקבים גרמניים שהפגינו עשייה ייננית מרשימה, לצד שמות ארוכים ושוברי שיניים כצפוי (היינות שווים את המאמץ). הראשון שבהם הוא דר׳ בורקלין-וולף, אחוזת יין היסטורית מחבל פפאלץ (Pfalz) שהוקמה בשנת 1597. היקב הזה מעניין במיוחד מאחר והמנהלת החלוצית שלו מאז 1990, בטינה בורקלין פון גוראדזה, שהתנערה מהתקן הגרמני לסווג יינות לפי רמת הסוכר השיורי (שנשאר ביין) ועברה ליצר יינות שמרביתם יבשים המסווגים לפי איכות הכרמים. ההבשלה הארוכה באקלים הגרמני מתבטאת במורכבות גבוהה עם שילוב מאפיינים מיוחד – בשלות מתקתקה לצד רעננות עסיסית. מיקב זה התבלט דיידסהיימר לנגמורגן ריזלינג המוגדר ׳פרמייה קרו׳ שהיה עסיסי ורענן באופן מסמר שיער כמעט, במובן הטוב כמובן. סמיך ועשיר עם מינרליות ופטרוליות צפויות ומהנות, יין מופלא.
משם הטעימה נסקה ביתר שאת עם נציג מהמם מיקב אחר, רייכסגראף פון קסלשטאט. היקב הפעיל כבר משנת 1349 מחזיק בחלקות כרמים מובחרות בשני תתי אזורים של עמק המוזל (הזאר והרובר). היקב מדלל את תנובת הגפנים כדי להשביח את היינות, וגם הוא התנער מהשיטה הגרמנית ועבר לייצור כמעט בלעדי של יינות יבשים ביחס לנהוג בגרמניה, המדורגים לפי איכות הכרם. שרצהופברגר ריזלינג, בעל הדירוג הגבוה ביותר GG, הדגים היטב את הייחוס, יין אוף-דריי (בין יבש לחצי יבש) שחשף רבדים אינסופיים כמעט. היין בעל מורכבות עצומה, מציע חוויית שתיה מיוחדת ומומלץ למיטיבי לכת וחובבים מושבעים של ריזלינג גרמני מובחר.
משם המשכנו לת אזור ריוחה אלטה שבספרד עם נציגים של שני קצוות הסקאלה בין עולם ישן וחדש. ראשון הגיע יקב רמון בילבאו האולטרה-מודרני מריוחה אלטה עם בלנד של טמפרניו וגרנאש מסדרת High Altitude. ללא היכרות מוקדמת קשה יהיה לשייך בטעימה עיוורת את היין הזה לריוחה, שלא לדבר על ספרד. יין דחוס ועשיר שמיועד לשווקים בינלאומיים הרחוקים מגבולות ארץ הייצור.
אחריו הגיע יין הדגל של היקב הנהדר La Rioja Alta שאחראי ליינות נהדרים כמו ויניה אלברדי וגם ויניה ארדנזה, בין השאר. הגראן רזרבה 890 מבציר 1998 היה חי ורענן מאוד למרות גילו המתקדם והראה בבירור פוטנציאל התיישנות ממושך עוד יותר. יין אלגנטי מאוד שמפגין ברכות את כל מאפייני ריוחה הקלאסיים (שזיפים, גופרית וכיו״ב) ומתאים לשתיה סבלנית, ארוכה ומענגת (300₪~).
משם המשכנו אל השיא, יינות עילית מבית מישל שפוטייה המצטיין מעמק הרון. שפוטייה ממשיך מסורת משפחתית בת מאות שנים אבל מהווה חלוץ בכורמות ביודינמית וייננות חכמה שמניבות תוצאות בעלות טוהר ואיכות גבוהים. ראשון הגיע קוט רוטי שענבי הסירה שמרכיבים אותו נבצרו בשני חלקי האזור המכונות הגבעה הכהה והבהירה. יין מלא אופי ומורכבות, מעט בוטה ואדמתי, אלגנטי, שמציע רוחב יריעה באף ובחיך שעם מעט תשומת לב הופך ממכר ממש. קוט רוטי הוא שם דבר ביינות עילית ויין פורץ דרך עבור יינות עמק הרון בשוק היין הבינלאומי, והאיכות מצדיקה את השם (320₪).
התענוג המרגש המשיך עם הרמיטאז׳ Monier de la Sizeranne שהיווה ארוחה בפני עצמו. האזור, שנקרא על שם אביר אשר עייף ממסעות הצלב והתיישב באזור במאה ה-13 והפך לנזיר (Hermit), נחשב גם הוא למותג יין עילי. מספיק היה לתחוב את האף אל כוס היין כדי לצלול אל חוויה אינסופית ומהפנטת. פרי ואדמה שרים יחדיו ביין שופע ומעודן להפליא גם יחד, ולחשוב שמדובר ביין זני מענבי סירה מצחיק ממש, כמה מרחיק לכת כאן הזן הזה לבדו (420₪).
מגוון עצום של גראפות מעולות מיקב Nonino האיטלקי חתמו בעקיצה טובה את הטעימה הגדושה, שהיו בה גם יינות אמריקאיים שהדגימו עשייה טובה מעמק נאפה (יקב Conn Creek) ואזור היין המתפתח במדינת וושינגטון (יקב 14Hands), אבל קצרה היריעה והפוקוס היה בפנינים הרבות שדגמנו. יש קושי לספוג כל כך הרבה דברים (טובים) בערב אחד, אבל גם במגבלות הזמן בלטה החדווה מכל אותם מיקרוקוסמוסים מיוחדים שבקעו מהבקבוקים.
יקב: Ca’ del Baio – פיימונטה, איטליה בתמצית: נביולו צעיר, רענן ונמרץ, מבושם, תמצית נביולו פיימונטזי באריזה ומחיר נגישים הרכב זני: נביולו מכרמים שניטעו בשנים
ריזלינג מתקתק ומאוזן, פריך, עשוי היטב, טעים ונגיש. מומלץ לחובבי הזן ולבנים בכלל
נפגשנו כמה חברים וכמה בקבוקים מאזור אתנה, שהולידו מפגש מעניין וקצת מפתיע במנעד ובאופי שמניב האזור הזה.
