קרמנר הפך לזן הלאומי של תעשיית היין בצ׳ילה ועקב כך הוא נפוץ במגוון היינות הצ׳יליאניים כמעט כמו קברנה סוביניון ומרלו (ראו הרחבה למטה). יקב אונדוראגה משכיל להפיק ממנו יינות רעננים שמאפייני הפרי בולטים בהם, והיין הזה מדרגת האמצע של היקב מציע גם מורכבות, איזון ובישום נעים. וילווה היטב מאכלים רבים. צבעו ארגמן מעט ורדרד. האף נעים מאוד עם הרבה מאפייני פרי, ניחוחות פטל מתקתק, מעט אניס ואדמה רטובה, מרווה ומליחות עדינה. החיך רענן עם חמיצות עדינה ונעימה, גוף קל עד בינוני וסיומת עדינה וארוכה, מתקתקה ורעננה מאוד. יופי של יין לחובבי צ׳ילה שמומלץ במיוחד לצד מאכלים חריפים.
מאחורי היין: יינות קרמנר זניים מזכירים במעט את אלה המופקים מקברנה סוביניון, מה שהביא רבים מיקבי צ׳ילה למקד אותם במאפייני הפרי ולבדל אותם מיינות הקברנה עם השפעות החבית, והרעננות והעשבוניות האופייניות ליינות צ׳יליאניים משלימות את אופיים המרענן. קרמנר שייך למשפחת זני הקברנה האדומים ומוצאו בתת האזור מדוק (Médoc) שבבורדו. ׳קרמין׳, שפירושו ארגמן בצרפתית, הוא הגוון שתרם לזן את שמו ומתייחס לצבעם של עלי הגפנים הארגמני הבהיר בעונת הסתיו. סיפור מעניין מסתתר מאחורי הגעתו של הזן לצ’ילה, לפני שהפך למעין סמל עבור תעשיית היין שלה. עקב דמיונם הרב של גפני קרמנר ומרלו, הזן הגיע בטעות אל צ’ילה באמצע המאה ה-19 כחלק ממשלוח שתילי גפנים שיועד לייצור יין איכותי באזור. הזן התאקלם היטב ועורבב ללא משים עם מרלו למשך 150 שנה, ורק בשנת 1994 הוכחה הטעות באמצעות בדיקה גנטית. אחד המאפיינים הייחודיים לקרמנר הוא התאמתו לאוכל חריף, והוא השתלב היטב במאכלים דרום אמריקאיים שהכילו פלפלי צ’ילי וחלפניו הגדלים בשפע באזור ושכיחים באוכל המקומי.
יקב: Ca’ del Baio – פיימונטה, איטליה בתמצית: נביולו צעיר, רענן ונמרץ, מבושם, תמצית נביולו פיימונטזי באריזה ומחיר נגישים הרכב זני: נביולו מכרמים שניטעו בשנים
ריזלינג מתקתק ומאוזן, פריך, עשוי היטב, טעים ונגיש. מומלץ לחובבי הזן ולבנים בכלל
נפגשנו כמה חברים וכמה בקבוקים מאזור אתנה, שהולידו מפגש מעניין וקצת מפתיע במנעד ובאופי שמניב האזור הזה.
