יש משהו קצת מכשף ביין המיוחד הזה, שדורש תשומת לב מיוחדת. דמיינו פרצוף סקרן ומעט מופתע שאומר “רגע, משהו פה שונה, לא מסתדר לי”. הוא לא מזכיר אף ויונייה שטעמתי רחוק שנות אור מדוגמאות מקומיות מתוצרת הארץ. יש בו רוך ואלגנטיות של יין צרפתי (עולם ישן) אבל הניחוחות והטעמים שהוא מפיק מזכירים יותר את האקלים המקומי החם. במקום לדחוף את הענב החמוץ והדומיננטי לקיצון, היינן ריכך אותו. באף לימוניות רעננה ומינרליות רכה ונעימה, מעט עשב ירוק רענן ומדי פעם, בעיקר בהרחות הראשונות, עולה ניחוח קל ומפתיע של דגים. בחיך הוא בעל גוף בינוני שמנוני ויבש, מרענן ונעים עם רמזי לימון, ולמרות שהוא ממלא את החיך הוא אינו מכביד עליו. יופי של יין, אנומליה מקומית מפתיעה ומעוררת הערכה.
מאחורי היין: ברוב היקבים ישראליים הזן החמצמץ והחד מקבל טיפול “עולם חדש” שמבליט את העוקץ החמוץ שלו בתוספת “נגרייה” – הרבה עץ. התוצאה היא יין לבן אגרסיבי עם חמיצות לא נעימה. היין לעיל פתח את דלת הויונייה בשבילי.
יקב: Ca’ del Baio – פיימונטה, איטליה בתמצית: נביולו צעיר, רענן ונמרץ, מבושם, תמצית נביולו פיימונטזי באריזה ומחיר נגישים הרכב זני: נביולו מכרמים שניטעו בשנים
ריזלינג מתקתק ומאוזן, פריך, עשוי היטב, טעים ונגיש. מומלץ לחובבי הזן ולבנים בכלל
נפגשנו כמה חברים וכמה בקבוקים מאזור אתנה, שהולידו מפגש מעניין וקצת מפתיע במנעד ובאופי שמניב האזור הזה.
תגובה אחת
מסכימה עם כל מילה. כתבת יפה 🙂