קצת מצחיק לקרוא ליין הזה Inferno – גיהנום באיטלקית, כשמרגישים את הריחוף העדין שלו באף ובחיך. אבל הסיבה אינה אופי היין, אלא מיקום הכרמים שמהם הופק היין הנטועות על פני מדרון תלול ובמיקרו אקלים שמגיע לחום רב בעונת הקיץ. כמו רבים מיינות נינו נגרי המעולה מאזור ולטלינה, היין הזה מדבר מעט ולוחש הרבה, בגופו הקליל, צבעו העדין וטעמיו שמתפתחים יפה עם האיוורור ומקבלים אופי נפלא. באף הריח חמצמץ עם ניחוחות פרי בשל, מעושן קמעה. בחיך מורגשים טעמי פרי מתקתקים ו רבדים של טעם נחשפים ככל שעובר הזמן – לכן היין הזה צריך לנשום היטב כדי שתהנו ממנו. הטעמים הללו משאירים סיומת עדינה ומתקתקה ולא מכבידה כלל והנקטר הזה כל כך נעים, קל, עגלגל ומלטף שקשה שלא ללגום אותו מהר; זהו חלק מסוד קסמו.
מאחורי היין: נינו נגרי הוא היקב הגדול ביותר בפער ניכר באזור ולטלינה ואחראי לכרבע מייצור היין בו, 900,000 בקבוקים מתוך 4.5 מיליון בסך הכל. זה לא הרבה במונחים של אזור יין (בצ׳ילה יש יקבים שמייצרים פי שלוש ויותר כל אחד), אבל ולטלינה, אזור היין בצפון לומברדיה ששוכן למרגלות האלפים השוויצריים, ראוי להרבה תשומת לב. הכרמים שפזורים על טרסות מעשי ידי אדם הפונות דרומה לאורך נהר אדה (Adda) קשים לטיפול ובצירה, אבל היינות מלאי הנשמה והרעננות שמאפיינים את האזור מספקים הסבר חלקי למוטיבציה של הכורמים והיקבים באזור. יינות ולטלינה מתבססים בעיקר על הזן האצילי והמיוחד נביולו, שנקרא כאן קיאוונסקה (Chiavennasca), מה שמעורר השוואה ליינות פיימונטה ובעקבות זאת גם עניין מסוים באזור. אבל יינות ולטלינה לרוב עממיים יותר באופיים ובמחירם השווה לכל נפש, בעיקר ביחס לאיכות והמורכבות הרבה, כמו גם הנשמה היתרה שבה הם מחזיקים.
יקב: Ca’ del Baio – פיימונטה, איטליה בתמצית: נביולו צעיר, רענן ונמרץ, מבושם, תמצית נביולו פיימונטזי באריזה ומחיר נגישים הרכב זני: נביולו מכרמים שניטעו בשנים
ריזלינג מתקתק ומאוזן, פריך, עשוי היטב, טעים ונגיש. מומלץ לחובבי הזן ולבנים בכלל
נפגשנו כמה חברים וכמה בקבוקים מאזור אתנה, שהולידו מפגש מעניין וקצת מפתיע במנעד ובאופי שמניב האזור הזה.
תגובה אחת
יפה ומעניין!