סדרת ׳סיבאריס׳ של יקב אונדורגאה מציגה קו של יינות מובחרים יחסית, זורמים ונגישים, עם כוונה עיקרית להסב הנאה. בעוד יינות האדומים בסדרה קלים יחסית להבנה, השרדונה חמקמק יותר. לקח לי שלוש פעמים לטעום אותו כדי לעמוד על טיבו, ובפעם השלישית הבנתי גם למה. הוא יין שונה ונפרד מכל קטגוריה, וגם אם הוא חולק קווי דמיון ליינות שרדונה זניים – הוא שונה גם מהם. אולי זה הטרואר הצ’יליאני שעושה משהו מיוחד לזן הלבן האצילי העשיר. יש בו איזון נהדר שמדגים שימוש חכם ומדויק בחביות, עם גווני עץ מרוסנים מאוד שנעלמים בתוך מאפייני הפרי – מעלה שהיה נחמד להיתקל בה יותר בשרדונה זניים. החותם של היין הוא העסיסיות המרווה והנהדרת שלו, גם היא לא ממש דומה ובעלת אופי ייחודי. זהו יין לרוות בו צימאון בהנאה, שחובבי שרדונה יתרגלו אליו בקלות; לאוכל הוא מתאים כמו כפפה – כל אוכל כנראה, אבל הוא יבריק במיוחד לצד אוכל אסיאתי עשיר בטעם. צבעו זהב עמוק מרהיב עם נימים ירקרקים. האף שופע ועסיסי, מתחיל בקמומיל ותירס מתוק, ממשיך אל עשב לימון, תפוח מתקתק, דבש ונימי ג׳ינג׳ר. החיך משקף את כל מאפייני האף עם גוף קל עד בינוני וזורם באופן די מפתיע, עם נימים של עץ ומרירות קלושה בלבד, והכל זורם אל סיומת ארוכה וטובה. יופי של שרדונה, מומלץ לחובבי לבנים וחובבי הזן שמחפשים להרחיב אופקים דרך יין איכותי.
יקב: Ca’ del Baio – פיימונטה, איטליה בתמצית: נביולו צעיר, רענן ונמרץ, מבושם, תמצית נביולו פיימונטזי באריזה ומחיר נגישים הרכב זני: נביולו מכרמים שניטעו בשנים
ריזלינג מתקתק ומאוזן, פריך, עשוי היטב, טעים ונגיש. מומלץ לחובבי הזן ולבנים בכלל
נפגשנו כמה חברים וכמה בקבוקים מאזור אתנה, שהולידו מפגש מעניין וקצת מפתיע במנעד ובאופי שמניב האזור הזה.
