מפגן של איכות בנוף המקומי
זה היה מפגן איכות ועוצמה של יקב גדול, מתוכנן ומתוזמר היטב. אבל פסטיבל ירדן וינטאג׳ גם טומן בחובו משמעויות רחבות יותר,המסמלות את חשיבותו של יקב רמת הגולן בתעשיית היין הישראלי. בימי שגרה היקב לא נמצא באור הזרקורים, יצרן גדול ומוערך אך לא נוצץ, בוודאי עבור חובב יין כמוני שמחפש עניין ביין לא פחות מאשר איכות. כמי שטועם הרבה יינות מהעולם, הם מהווים בעיני קנה מידה אמיתי ליקב בסדר גודל כזה, אבל למען הסדר הטוב – חשוב לא פחות והוגן יותר להעמיד אותם מול יינות ישראל. לטעמי יינות היקב עומדים שכם אל שכם מול יינות מובחרים מקליפורניה, מקביליהם הסגנוניים. אבל ההתפתחות המבורכת המפורטת בהמשך, של הבנה מעמיקה של הטרואר העומד לרשותו, מצעידה את היקב קדימה ומסקרן אותי לחשוב איך ייראו היינות שלו בעוד עשור. בשנים האחרונות השיק היקב מוצרים חדשים, חלקם טובים פחות לטעמי (רוב יינות סדרת ׳השמורה׳) וחלקם טובים הרבה יותר (מבעבעי ׳ירדן׳ היוקרתיים, חלק מיינות כרם יחידני). אבל מה שברור הוא שיקב רמת הגולן שומר על סטנדרטים עקביים גבוהים יותר מרוב התעשייה וגם יוזם ברקע מהלכי איכות מקצועיים שאין להם תחליף בנוף המקומי. מובילות זו מסמלת את חשיבותו הרבה. הפסטיבל סיפק הזדמנות פז להקשיב ליין ולאנשים שיוצרים אותו.
התפתחות ושנת מעבר ביקב
היינן הראשי ויקטור שונפלד ניצל את הפסטיבל כדי לחבר את מהלכי העומק המקצועיים המשמעותיים של היקב יחד עם יין הדגל של היקב שמסמל את החתירה לאיכות וביטוי מקומי. בסדנה שלו ״לקראת עידן חדש״ פירט שונפלד את שלבי התמודדות היקב עם מחלת הגפן המסתורית, אותה ׳תסמונת העלים המסולסלים׳ שפוגעת למעלה מעשור בכרמי איכות בישראל וגם באזורי יין אחרים בעלי אקלים דומה כמו דרום אפריקה. אנשי היקב היו צריכים לסמוך בעיקר על עצמם כדי לפעול למציאת פיתרון בעזרתם של גופים בינלאומיים. שונפלד גם פירט את תהליכי הלמידה של היקב את מגוון המיקרו-טרוארים ברמה, שבמהלכם נלמדו וסווגו 5 אדמות בזלת שונות. כדי להתמודד עם עקה (Stress) של הגפנים בעונות החמות נעזר היקב במומחים לפיזיולוגיה של הגפן כדי להביא את הגפנים להעמיק את שורשיהן. כתוצאה מכך המים בעומק הקרקע הופכים זמינים ולטענת היקב מאפשרים לגפן לשגשג באופן עקבי. ואחרי הדיבורים הגיעו הטעימות, בעיקר של גולת הכותרת, ירדן קצרין מבציר 2011 העומד להשתחרר לשוק בקרוב. יין הדגל האדום של היקב מופק בכמות מוגבלת בשנות בציר יוצאות דופן בלבד, האחרונה שבהן 2008. קצרין בהחלט טוען לכתר כיין הישראלי הטוב ביותר, בזכות איכות גבוהה מאוד ומורכבות לא מבוטלת. ירדן קצרין 2011 שהוטעם בסדנה מהווה את שנת הבציר האחרונה לפני שיושמו השינויים בכרמים שתואר לעיל, ומכאן גם נלקח שם הסדנה. יחד עם הקצרין הועמדו חמש כוסות יין ממוספרות; הניחוש הראשון היה שמדובר בטעימת רוחב של שנות בציר שונות, אבל אלה היו למעשה טעימות חבית “עיוורות” של זנים מבציר 2014: קברנה פרנק, קברנה סוביניון, מרלו, סירה, פטיט ורדו ומלבק. הדגימות היו מרתקות ומתעתעות וסיפקו הצצה מרתקת ליין תהליכי שטרם סיים להתפתח בחבית. הסגנון היינני הקליפורני בשילוב עם הטרואר הישראלי הורגשו היטב גם כאן.
אירוע קולינרי מקומי גבוה
בחוץ חיכתה לנו חגיגה קולינרית מושקעת. כדי לסמל את הטוב שבעולם היין והקולינריה המקומי הוזמנו שפים, אופים וקונדיטורים ישראלים מובילים לאפיין תפריט איכות על טהרת חומרי גלם מקומיים.
המטעמים הנהדרים הוגשו כמובן לצד מגוון רחב של יינות היקב, כולל כמה יינות מתיישנים ונדירים. זו היתה הזדמנות לפגוש את יינות היקב באירוע קז׳ואל יוקרתי ולא בסדנת טעימות, לבדוק כמה הם מהנים לשתיה. זהו מבחן מציאותי ואמיתי, והיינות כמובן צריכים לעמוד בקנה המידה של האוכל המושקע. ברוב המקרים הרושם מהיינות היה דומה: איכות, ניקיון ודיוק שעדיין בולטים בנוף היין המקומי. את בשלות היתר, הרוך המטשטש והשימוש המוגזם בחביות שעדיין נפוצים ביינות ישראל, בוודאי בקרב יקבי הבוטיק, כמעט ולא מצאתי כאן, לשמחתי. הנאה מיוחדת סיפקו המבעבעים הגבוהים של היקב מסדרת ירדן, המשתחררים לשוק חמש שנים ארוכות של תסיסה וליטוש לאחר הבציר. אלה יינות קולינריים מעולים, מלאי אופי ומחליפי חיך מרעננים מאוד עקב החמיצות המרעננת.
רשמים מיינות שטעמתי ואהבתי:
ירדן קצרין 2011 – יין הדגל ‘הטרי’ המורכב 92% קברנה, 8% מרלו. זהו סייח צעיר עם חומציות ונמרצות שיאפשרו לו להתיישן ועוד יתרככו אבל כבר עכשיו איכותו הגבוהה מורגשת. יין נקי ומאוזן מאוד, מדיף איכות וגם מעט טרואר, ללא שימוש מוגזם בחבית, שיתחיל להיות נגיש בעוד שלוש שנים. הרבה רבדים של פרי שחור, אדמה, אניס, תפוחים ירוקים, מרווה ואקליפטוס. יין מעט מתעתע, עם טעמי פרי שופעים שצובעים את כל החיך אבל הם מאוזנים ע״י חומציות ומעט טאנים רעננים. יש כאן בשורה ביין ישראלי אדום עילי, והיא טובה וחשובה. התמחור מעט גבוה לטעמי, אבל מגלם את המעמד של היין והאמונה וההשקעה של היקב בו. 450₪
יקב: Ca’ del Baio – פיימונטה, איטליה בתמצית: נביולו צעיר, רענן ונמרץ, מבושם, תמצית נביולו פיימונטזי באריזה ומחיר נגישים הרכב זני: נביולו מכרמים שניטעו בשנים
ריזלינג מתקתק ומאוזן, פריך, עשוי היטב, טעים ונגיש. מומלץ לחובבי הזן ולבנים בכלל
נפגשנו כמה חברים וכמה בקבוקים מאזור אתנה, שהולידו מפגש מעניין וקצת מפתיע במנעד ובאופי שמניב האזור הזה.
