טעימת ברונלו מתיישנים

ברונלו די מונטלצ׳ינו הוא לא רק אזור הדגל של טוסקנה, אלא גם נשען על יסודות ייחודיים משלו. הערב שארגנו אסף עזרא יעל ואורן וייס באירוח לבבי של רחל אבן – לכולכם נתונה תודה מעומק הלב – פתח צוהר רחב ומרתק על יינות כמעט מסטיים.
בואו ונצלול אל מחילת הברונלו!

ברונלו הוא יין תובעני ומושקע, שיש בו מתח בין עוצמה ועידון, בין הכפריות הטוסקנית לשאיפה היומרנית ללטש אותה לכדי שלמות. הבכיר שבאזורי היין של טוסקנה הוא גם הצחיח ביותר, ואלה דווקא תנאים שמתאימים מאוד לזן הספציפי שגדל בו. דווקא הגשמים הם הסיכון לבציר: ברונלו טיפוסי אינו סמיך וכבד, ועונות הגידול הרטובות והקרות מניבות יינות מימיים וחסרי תוחלת חיים. כרמים בעלות מפנה צפוני ומזרחי מניבות פרי יותר מבושם, בעוד המפנים החמים לדרום ולמערב תורמים יותר גוף ועוצמה – והיקבים משתמשים בשניהם כדי לאזן את היינות בעלי תוחלת החיים הגבוהה.
ברונלו מוזכר לראשונה בכתובים במאה ה-14, אבל פילוס הכיוון הייחודי בכורמות והייננות באזור רשום על שושלת של אחד היקבים הטובים באזור עד היום, ביונדי-סנטי.
התשוקה למצוינות וטיפוח של סגנון מובחן הביאה את קלמנטה סנטי לבחור תת זן מאוד ספציפי, לא רק סנג׳ובזה גרוסו המקומי בעל גרגרים גדולים מהרגיל, אלא תת זן, או קלון/clone, שנקרא BS11 על שם היקב. מאה שנה מאוחר יותר, בשנות ה-1960 הצטרפו אליו כבר 11 יקבים, וכיום הקבוצה מונה למעלה מ-200. כדי להעלות על נס את ההכרה המקומית באיכות יוצאת הדופן, בשנת 1980 זכה האזור לדירוג הראשון באיכות DOCG יחד עם וינו נובילה דה מונטפולצ׳יאנו, ובחודשים העוקבים ברולו וברברסקו – כולם מסמלי האיכות של יינות איטליה עד היום. כמה חזג מותג ברונלו בארה״ב? 1 מכל 3 בקבוקים נמכר בצפון אמריקה, מתוך כמעט 400,000 בקבוק בשנה.

ההקשר של טעימת ברונלו לא נעדר מגיבורי התקופה, פיימונטה ובורגון שהפכו לאזורים נחשקים ביותר, היות וברונלו בשל מציע טאנין, חלודה, אוויר, איזון וקסם שלישוני כמותם, בתוספת מעט עוצמה של בורדו. הטאנין והחומצה נדרשים להשתלב בעידון הזה, והבגרה ארוכה בבקבוקים עושה בדיוק את זה. ברונלו קלאסי עובר השרייה ארוכה והבגרה בחביות הבוטי הענקיות, מהסמלים של יינות העולם הישן המפוארים, כאלה שמתגמלים יישון ארוך בבקבוק. אחרי עשור ויותר הוא יקבל מאפיינים שלישוניים של עלים יבשים, שמאפיינים גם את האדמתיות שבו (שמישהו קרא לה ״רקבובית״), ושונה מאוד מהאדמה הרטובה שנמצא באדומים אחרים.
כאן נכנס המתח המוכר גם מאזורים אחרים בין המסורת האיטלקית והשווקים במערב. ברונלו הוא סמל, ורוב היקבים מאמינים באדיקות שעליו להישאר עשוי 100% סנג׳ובזה גרוסו. קשה לחרוג בצורה הזו מהפרופיל החומצי-טאני עם מאפייני פרי ייחודיים של דובדבנים – אין טעם לחפש פה פטל ואוכמניות, או יינות אטומים בצבע. מי שמחפש לגוון יכול לגדל תתי זנים אחרים של סנג׳ובזה ומשתמש בחביות קטנות שמניבות יינות מודרניים יותר.
המשיכה לייצר מחוץ לחוקי האזור בשילוב זנים בורדולזיים, גם אם בסיכון של שש שנות מאסר, קורצת מעבר לכתף. השמועות המקומיות על משחק לא חוקי שכזה קיבלו ביטוי גם בקרב מבקרי יין מובילים (קארין אוקף, אריק אסימוב), ואף הפכו לשערוריות עם כותרות בעיתונים ותביעות בבתי משפט בתחילת שנות ה-2000. תוצאות המעבדה לא היו חד משמעיות. מאפייני הברונלו מאוד מקלים לזהות חריגים, וגם בטעימה שלנו בלט אחד כזה, והעלה תהיות בהתאם.

הערב היה מפגן מובהק של יינות גדולים אחרי יישון ארוך. איצור הליינאפ המרהיב כלל רכישות מעזבונות איכותיים של אספנים שנפטרו ועוד סיפורים פיקנטיים. ליקבים המסחריים היותר מוכרים בישראל לא היה ייצוג כלל: אנטינורי, קול ד׳אורצ׳ה, באנפי ועוד (המארגנים: נגמר התקציב). לטעמי זה הפך את הטעימה למעניינת יותר, עם ליינאפ פחות סולידי, שגם הדגים שהרבה ברונלו מעולים לא מיובאים ארצה.
שתינו באופן כמעט בלעדי בצירים מעולים: 2004, 2001, 1999, 1997, 1995.
למעט נפילה אחת, כל הבקבוקים היו ללא רבב, וגם אלה שבסוף חלון השתייה, היו טובים ומעלה, בקבוקים שיכלו להחזיק ערב מהנה לבדם.
מצטייני הטעימה הדגימו שבשביל לשתות סמל צריך לשלם הרבה. זה לא מסתדר עם תמורה, אבל אפשר להבין את ההייפ.

Piombaia Rosso di Montalcino 2019
כאפריטיף שתינו את האח הקטן, רוסו די מונטלצ׳ינו, שהדגים יפה את הקסם של האזור ולמה בכלל מייצרים רוסו: מיני-ברונלו מהנה ומוכן לשתייה. באף ובחיך ברזל, פרי אדום ותיבול, עם טאנין חי משתלב. היין תומך ברושם ש-2019 גם היא שנה מעולה.

Collemattoni Brunello di Montalcino 2004
ברונלו יפה, מפותח מאוד עם נגיעה של תיבול פורטי, מרק פטריות שלישוני, ומה שעולה מתחת רענן להפליא, רבדים ירקרקים וחייתיים, חלודה, רמז לדובדבנים. בחיך טאנין עדין וחומצה טובה עם מאפיינים שלישוניים בעיקר.

פלייט 1997 – בציר עם יינות ארומטיים ומלאי חיות:
Marchesi Frescobaldi Castelgiocondo 1997
יקב טוסקני גדול ויחסית סולידי שאני מעריך. הבקבוק כבר בשלב עייף אבל היין מהנה לשתייה. חומצה וטאנין נוכחים, דובדבנים חמצמצים, נימים פורטיים, צימוק, עור וחלודה.

Tenimenti Angelini Val di Suga Vigna Spuntali 1997
קלאסי לבציר, רענן מאוד, ירקרק, דובדבנים חמוצים, רבדים שלישוניים של חלודה ומעט אדמה, פטריות ברקע, סיומת ירקרקה ומעוררת, תפוז תוסס (תחמיץ), רמז לשוקולד מריר וקפה. יין נהדר שמתיישן לאט ויפה ויש לו עוד 3 שנים לפחות בחלון.

פלייט 1999 – בציר שנחשב נדיב, טאני וקטיפתי:
La Gerla Brunello di Montalcino 1999
באף מעושן, עם רובד של דובדבנים מתחת. בחיך רענן אבל לא מורכב, ירקרק מעט. סך הכל לא רע.

San Felice Campogiovanni Brunello di Montalcino 1999
חיה אחרת לגמרי ובולט בטעימה: יין מלא חיות בזכות העוצמה ואופי הטאנין, שהוא מעט גס במרקם והופך את היין לכפרי ומגורען. מאידך, היין מורכב עם ירקרקות ושפע דובדבן רענן, ברזל ורבדים של עשן, בשר. ברונלו שובב ומהנה.

Altesino Brunello di Montalcino 2001
בקצה חלון שתייה, החומצה חיה אבל הבציר מרגיש חם. היין בשל, שלישוני עם פטריות ותפוז תוסס, קפה. ועדיין יש בו חן.

Argiano Brunello di Montalcino 1979
היין הבוגר בטעימה היה מעניין אבל נעדר איזון לטעמי. החומצה גבוהה והטאנין חי, אבל מתחת הכל הרגיש הרבה יותר עייף, עם קרמל וקפה דהויים משהו. הבקבוק נמכר מהיקב באמצע שנות ה-90 לא לפני שקיבל את התווית ופקק חדש, הגיע אל אספן יין בארה״ב ומשם אלינו אחרי שהאספן נפטר ועזבונו נמכר על ידי מפיץ שמתמחה בתחום. תהיות על טיפול שיש בו רבב הופרכו על ידי אורן שטיפל ברכישה, ואני יכול רק להניח שהחומצה היתה גבוהה מלכתחילה ומאפייני הפרי דהו עם השנים.

Biondi Santi Tenuta Greppo Brunello di Montalcino 2004
הסמל של אזור ברונלו לא בייש את הפירמה. יין גראן קרו לכל דבר ועניין, ומבציר שיא, מורכב ומתעתע, בשל וצעיר באותו זמן. אדמה ועלים יבשים פוגשים תפוז צעיר על קליפתו ורמז לתפוז סיני, ברזל, פטריות ורמז לאדמה רטובה. בחיך הוא רענן להפליא, הצד הראשוני דומיננטי, עדין ומאוזן, מעט כפרי בחספוס עדין, מעט פחות מורכב מהאף. יין פנטסטי שמצדיק את השם, שיש לו עוד כמה שנים לפחות.

Casanova di Neri Cerretalto 2004
הברונלו המודרני של הערב הדגים סגנון שונה לגמרי. יין הדגל של קזנובה די נרי מופק מטרואר ייחודי ועשיר במינרלים שגדלות עליו גם פטריות כמהין לבנות. היקב לא מקפיד על טהרת השימוש בסנג׳ובזה גרוסו וכנראה נעשה גם שימוש בחביות קטנות למשך שנתיים וחצי ותקופה דומה להבגרה בבקבוק. זהו היין יותר ״חם״, אלכוהולי בהרבה – 15%, בעל צבע כמעט אטום, עם פרופיל פרי חריג מכל שאר היינות בטעימה, עשוי היטב, בעל בשלות שזוכה לאיזון הולם. יש פה תפוח, ליקוריץ ופטל אדום. יין מהנה, עדיין צעיר, עם 5 שנים לפחות לפניו.

Soldera Intistieti Brunello di Montalcino Riserva 1995
אם ביונדי סנטי הוא המלך, סולדרה הוא האל. ג׳יאנפרנקו סולדרה רכש ב-1972 אחוזה עזובה והפך אותה יחד עם אשתו הבוטנאית לפרויקט שאפתני מאוד גם במונחי ברונלו. אם חוקי היין במקום לא היו מספיק קשיחים, סולדרה מרימים את הרף עוד יותר. בין כרמי האחוזה מטופח פארק ורדים עמוס בכוורות דבורים, המאפשרות למזער שימוש בקוטלי מזיקים. היבול מדולדל במתכוון להשגת האיכות הנדרשת. הריזרבה ששתינו מופק מכרם יחידני, אינטיסטייטי, נח 4 שנים בחביות ענק ועוד שנתיים בבקבוק. גם בגיל 28 היין רענן ובעיקר התעדן מאוד, עם איזון בליגה משלו. הרבדים עולים אחד אחר השני מבלי להשתלט: קליפת תפוז, פטריות, אדמה, חמאה, דובדבן מיובש, ירקרקות ועשבוניות. החיך רענן בהתאם, עדין, יותר שלישוני, מאוזן, ברזל ועלים יבשים ואוממי בסיומת. יין מלא אוויר, כמו שמלה מרהיבה מתנופפת ברוח. מצדיק לפחות חלק מהמוניטין של יקב על, וכנראה בקבוק מוצלח במיוחד (המארגנים פתחו אחד נוסף לאחרונה שלא בהק באותה מידה). גראן קרו יוקרתי ונחשק ברמה כמעט מיסטית, וחוויה חד פעמית.