ביקור בדומיין שנסון – מאי 2016

בית מכובד בלב בורגון
צילום: יפעת פלד

דומיין שנסון הוא יקב ״כבד״: עתיר היסטוריה, מוניטין, חלקות כרם ואיכות. יחד עם זאת, הוא לא נמנה על הכוכבים הנחשקים ביותר שבין יקבי בורגון. משהו מהסולידיות הזו מיוצג בתווית הבקבוקים, שהיא עניינית ונקיה, אבל מה שנמצא בתוך הקנקן הוא אוצר גדול מאוד. היקב הוקם בשנת 1750 ומייצר כמיליון בקבוקים בשנה. הוא נחשב לאחד הבתים ההיסטוריים של בון, בירת בורגון, עיירה ציורית שהיא בבחינת ביקור חובה. הסגנון מסורתי, מדיף שפע טרואר, מלוטש. היקב שוכן במבצר, או בסטיון, שהוקם מהמאה ה-15, נמצא בבעלות היקב מאז המאה ה-18 ומכיל בתוכו מספר קומות עם יכולת אחסון ויישון של מאות חביות בתנאים יציבים להפליא, המהווים נדבך באיכות הגבוהה של התוצרת הסופית.

המארח שלנו, מקסים, כשמו כן הוא, אדיב וסבלני. לשאלתי העיקשת ״עד כמה היקב מתאים את עצמו לרוחות הזמן המודרניות ביין״ הוא עונה בסבלנות שהיקב נצמד לסגנון מסורתי, עם התערבות קטנה ככל האפשר בתהליכי הייצור כדי לשמר את הטרואר הייחודי לכל אזור. וזה אחד הדברים המדהימים שעולים בטעימת יינות היקב – ככלות הכל כולם עשויים פינו נואר ושרדונה, ובאורח פלא שונים כל כך זה מזה. איכות היין כאן מאפשרת ״לטעום את הטרואר״ על כל מאפייניו, שחלקם ניואנסים וחלקם גדולים ממש. ההבדלים הללו בהכרח מעידים על הטיפול הקפדני בכל חלקה מהכרם ועד הבקבוק, כדי לאפשר לכל אחת לבוא לידי ביטוי באופן טהור ומלא. מקסים טוען שההבדל בין שנות הבציר בולט בחלקות הכרם המובחרות ביותר.

הביקור בחנות היקב מדגים את עומק הפורטפוליו של הבית, עם ייצוג שייסמר את שיערם של כל חובב בורגון, קחו אוויר: מונרשה, פומארד, קורטון, מרסו, ז׳ברה שמברטן, שארם שמברטן, נואי סן ז׳ורז׳, שבלי ועוד, רבים מהם פרמייה וגראן קרו. תוסיפו בשוליים כמה קרו-בוז׳ולה נהדרים (פלרי, מורגון ועוד). בקיצור – מרגש.

הטעימה סיפקה הרבה עניין:

Viré-Clessé 2014 (וירה-קלסה, לבן) – אפלסיון חדש יחסית בבורגון שנוצר בשנת 1998, שהיה שייך קודם למקון-וילאז׳ וזכה להגדרה משלו בזכות אופיו הייחודי. היין קל יחסית, פחות יומרני מהתותחים שלצידו ועדיין מינרלי-פטרולי, בעל חיך יבש, חומציות גבוהה, רעננות וקורטוב אלגנטיות.

Montagny 1er Cru (מונטני פרמייה קרו, לבן) – אחת ההפתעות של הטעימה, ששילב באופן הדוק חומציות דומיננטית, קלילות, עומק עצום, וביטוי טרוארי שקשה להסביר במילים, ממש מיץ גירי שטעמיו נשארים בפה זמן רב אחרי הלגימה, ועדיין שופע פרי עם אפרסק, משמש ורמז לצימוק המספק רמז למתיקות בתוך מרירות נוכחת. הגוף בינוני עד מלא, סמיך, מעט חמאתי, ותפור לעילא במבנה מדהים. אחד השרדונה המיוחדים שטעמתי מימי, שלא דומה לשום דבר אחר. אחד היינות שלקחתי הביתה, ולגמתי בנובמבר 2017 – היה מהפנט וכוחו במותניו להתיישן בקלות עוד 3-5 שנים. וואו קטן.

Mersault 2013 – הכפר שיינותיו הלבנים משוגעים במיוחד, לא שונה גם במקרה זה. פרחוני, שפע פטרול, סמיך ויבש מאוד. לא יזיקו ליין 3-4 שנים להתבגר ולהירגע. מה מערבבים שם באדמה במרסו?

Beaune Bastion 1er Cru 2011 (אדום) – פרחוני, דובדבן, רמז לאדמה, יבש בחיך, בעל חומציות גבוהה, טאנים נושכים. יהיה נהדר לאוכל.

Clos Marconnets – Beaune 1er Cru 2010 (אדום) – רך ועדין, שפע פרי ואדמה מתמזגים, נגיש כבר עכשיו ועדיין מאוד רענן, מתקתק, עם טאנים רכים.

Clos de Fèves – Beaune 1er Cru – Monopole 2008 (אדום) – אחת מגאוות היקב, חלקת מונופול (בלעדית) ומובחרת, שלטענת היקב ראויה להיות גראן קרו אבל נשארה בדירוג חסר עקב אי נכונות בעלי חלקת הכרם לשלם את עלות ההסמכה היוקרתית. הרווח כולו שלנו – הפרי מעולה וגם היין. היין בטעימה כבר בן 8 ופיתח מאפיינים שניוניים – עור, ניחוח חייתי ואדמה. ירקרק מאוד, מורכב ועשיר, מבושם, נגיש, אוכמניות לצד מאפיינים טיפוסיים לזן, חושף מעט בשלות ויכול להתיישן עוד תקופה.

מסביב ליקב – ביקור חובה בבון

מלבד המצודה, בשטח היקב שוכן בית היסטורי יפהפה ששווה לסייר בו. אל תפספסו את העיירה עצמה – בון, קסומה ואותנטית. בשבת יש כאן שוק האיכרים מגרה שלא ניתן ואין צורך לעמוד בפניו; הגבינות שרכשנו בו הן מהטובות שאכלנו בטיול כולו. אחר כך הצפנו  אל דיז׳ון, זו עם החרדל, וגם אותה אסור להחמיץ.
אין מה לומר, בורגון היתה טובה אלינו. חייבים לחזור לכאן. אשתי, שטיילה איתי בכמה אזורים בהזדמנות זו, אהבה את בורגון יותר מכל אזור אחר, ובעיני זהו הכשר נוסף לקסם שקשה להסביר.