טעימת רוחב ״להט״ – 15.3.2017

איתי להט הוא שם מוכר בקרב חוג מצומצם יחסית – אנשי תעשיית היין המקומית, בזכות עבודתו ביקב ברקן ומאוחר יותר כיועץ ״מומחה תסיסה״ לאורטל ולוריא בין השאר. הוא גם חבר בוועדות מקצועיות ומעורב בגיבוש תקן היין הישראלי החדש (שטרם גובש סופית נכון לכתיבת שורות אלה). אבל איתי הפך לשם מוכר אצל חובבי היין המקומיים ההרפתקנים יותר, בזכות היינות שהוא מפיק תחת השם ״להט״ ומבטאים את החותם האישי שלו כיינן.

2012 היווה בציר ראשון של ״להט לבן״ ו-״להט אדום״, להם בחר איתי זנים ״חמים״ מאזורי יין בעלי אקלים דומה לשלנו במנעד הטמפרטורות (גם אם לא בממוצע) ודרכם הוא שואף לבסס סגנון ים תיכוני נגיש. במובן הזה, איתי שייך לחלק חשוב בקהילת היין הישראלית שנכנע פחות לתכתיבי השוק והולך באומץ עם חזון שלפי אמונתו מתאים לפיתוח תרבות היין המקומית.

עבורי זו היתה הזדמנות להתוודע לעשייה של איתי לראשונה וגם לקבל פרספקטיבה בטעימת רוחב. איתי, שעמד מול קהל קשוב, הרחיב לתאר את מסלול הלמידה וההתנסות שלו ברחובות ואחר כך באוסטרליה, דרכו למד להעריך את השילוב בין זני יין ואזורי הגידול המיטביים עבור כל אחד מהם, תחילה באוסטרליה ומאוחר יותר בישראל. בתחילת שנות ה-2000, כשהוא מייעץ ליקבים שונים בארץ, הוא ניצל חלון הזדמנויות יקר לנטיעת זן יין לבן לא שגרתי בארץ – רוסאן (Roussanne), שמקורו בעמק הרון. באותם ימים נעקרו כרמים שחלו בוירוס וכך הותר לזמן קצר לנטוע זנים אשר אסורים בנטיעה בימי שגרה. אותו רוסאן, שמקורו בצפון עמק הרון ומרכיב יחד עם מרסאן את יינות הרמיטז׳ הלבנים הגדולים, מרכיב את רוב היין הלבן שלו בתוספת מעט זנים משלימים, תחילה ויונייה והחל מבציר 2015 גם סוביניון בלאן. להרכבת האדומים איתי בחר בסירה בתוספת מעט קברנה לשם ריכוך ונגישות.

את ״להט לבן״ איתי מייצר ביקב גוש עציון מכרמים בהרי ירושלים ואילו ״להט אדום״ מופק ביקב אורטל מכרמי הקיבוץ, המשמשים גם את היקב המקומי ויקב רמת הגולן. איתי מתסיס ומיישן את כל היינות בחביות, תחילה ׳על השמרים׳ ואחר כך מסוננים חלקית. היינות מיוצרים בכמויות מצומצמות, בציר 2015 הניב 2000 בקבוק בלבן ו-1200 באדום, ואיתי מבשר על הגדלה בהיקף הייצור ל-4000 בקבוקים בבציר העוקב בזכות הביקוש הגובר. היינות נמכרים במספר חנויות ומסעדות מצומצם וכן באתר האינטרנט של איתי. מחירם אינו מבוטל, 120-130 לבקבוק, והם מספקים חוויית שתייה ייחודית, גם אם לא תמורה מלאה בכל בציר – וטעימת הרוחב מראה שיפור באיכות ובגיבוש הסגנון. איתי מפנטז להתחיל את הטעימה באדום ולעבור ללבן כדי לסיים בנימה קלילה יותר אבל ללוגיסטיקה חוקים משלה – המשימה לשטוף את כל הכוסות באמצע הערב כבדה מדי. זוהי טעימה מכובדת של 8 יינות – 6 של איתי ובנוסף שאטונפים (Châteauneuf-du-Pape) כרפרנס אקלימי-זני בעל רלוונטיות.

להט לבן 2015 – 13.4% אלכוהול, 90% רוסאן והשאר סוביניון בלאן, עקב שנת שמיטה בכרם הויונייה ששימשה בשאר הבצירים. הסוביניון גדל באותו אזור ומתוכנן להצטרף לויונייה בממסכים הבאים. העבודה של איתי עם רוסאן של איתי מצביעה על עבודה נכונה בכרם וביקב – הוא רענן ובעל גוף קל עד בינוני, עשיר דיו ואינו מכביד. היין בהחלט מספק עניין עם אופי מיוחד ולא נפוץ בנוף היין המקומי, מעט מחוספס (איתי ויתר על תסיסה ׳מלולקטית׳ שניה בשנת בציר זו), רגוע באף אבל בחיך חומציות מרעננת ומחוספסת מעט, לימון ומרירות שקצת בועטת בסיומת ארוכה. האיכות טובה, כנראה דרוש מעט ליטוש, בהחלט מהנה עם ערך מוסף.

להט לבן 2014 – 80% רוסאן בתוספת 20% ויונייה, מאוזן ונגיש יותר בזכות התסיסה השניה, הויונייה משווה לו גוון טרופי עדין, היין נעים ונגיש אבל המרירות עדיין בועטת מעט בסיומת ארוכה. אחד הבולטים בערב.

להט לבן 2013 – גם עם ויונייה, פיתח ניחוח אבק שריפה מעט בוטה בתהליך הייצור עקב היווצרות תרכובת כימית (ייננים וחובבי הכימיה – מדובר ב-Dimethyl sulfate, או בקיצור DMS), מעט מריר יותר מ-2014, שומר על רעננות, זמין לשתיה אחרי התרגלות לניחוח הנפיץ.

שאטונף לבן Clos des Papes 2015 – נמזג לצד להט לבן 2013 והיה מכוון לסיפוקים מהירים – אגסי ומתקתק, עם חנופה מפתה אבל כזו שבאה על חשבון עומק ועניין. מלבד איכות הפרי, הוא אינו מדגים לאילו שיאים יינות הקבוצה מסוגלים להגיע (טעמתי טובים ממנו בהרבה מהיקבים המובילים), למרות שזני עמק הרון הלבנים יודעים לפתח עומק עם השנים וזה אפשרי גם כאן באופן מוגבל.

הלאה לאדומים:

להט אדום 2015 – 85% סירה והשאר קברנה, 14.5% אלכוהול. מי שאינו נמנה על אנשי תעשיית היין אולי לא יזכור את סופות החול שפקדו אותנו בקיץ 2015, אבל כורמי הזנים האדומים שלא בצרו מוקדם והייננים של אותם יקבים לא ישכחו את הסופה שהגיעה מסוריה בספטמבר, עטפה את אשכולות הפרי בשכבות אבק והעיבה קשות על בציר האדומים. איתי, שעובד יחד עם הכורם והיינן של יקב אורטל, אילן זעפרני, דאג לשטוף את הפרי ביסודיות בכרמים באמצעות ריסוס מים. הבציר המאתגר הניב פרי בעל אופי ומאפיינים שונים לחלוטין וגם בעל איכויות (בדומה הסירה 2015 של יקב אורטל שהופק מאותו כרם וטעמתי מהחבית). ניחוח פרי ורמז דק לאדמה מתחת, פירות יער ונימי תפוח מתקתק, יין מאוזן מאוד. נעים, רענן וטעים בפה, חמיצות טובה, יין מוצלח, ים-תיכוני מודרני.

להט אדום 2014 – אותו יחס בין הזנים ו-14% אלכוהול, בעל דמיון רב ליינות עמק הרון עם גופרית ואדמה מתפרצות באף. אחרי שמתרגלים לניחוח הזה מתחילים לבצבץ הרבדים מתחת, פרי נעים משתלב ברקע, מתחת עץ קלוי, תפוח וקפה, החיך רך עם חומציות מחוספסת שממשיכה אל מרירות טובה ואופי בסיומת מהנה. חובבי עולם ישן יקבלו כאן מתנה, אחד המוצלחים של הערב.

להט אדום 2016, טעימת חבית – היין נמסך 12 לפני הטעימה אחרי ששכב בחבית על השמרים חצי שנה – ניסיון ראשון של איתי שמתח את החבל הפעם. מסתמן שההימור הצליח והיין מציג פוטנציאל מורכבות ודיוק מעבר לבצירים הקודמים. מבעד לניחוחות הנדיפים של יין ׳תהליכי׳ שטרם התייצב מסתמנות ירקרקות ורעננות מתפרצות ומבטיחות, גופרית – מעודנת יותר מבציר 2014, היין מורכב יותר ומציג ניחוחות קפה ברורים. מסקרן מאוד להיווכח כיצד יתממש הפוטנציאל המסתמן כאן.

שאטונף אדום 2013 מבית Banneret – ׳הקינוח׳ של הערב סיפק את הסחורה – שאטונף מרשים ובעל איכויות, מאוזן, אדמתי ומעודן, עדיין צעיר בשלב זה – חטא של ממש אבל טעים ומלבב. 12,000 בקבוקים בלבד מיוצרים בשנה מהיין הנדיר הזה, וזה מה שמתקבל כשמרכיבים יחד במלאכת מחשבת את כל 13 הזנים המורשים באפלסיון (!), קחו נשימה: באדומים 60% גרנאש גפנים בוגרות משני כרמי איכות, 10% סירה, 10% מורבד ושאר האדומים – 17% ביחד – מוסקרדן, וקרז, טרט נואר, סינסו, פיקפול נואר; הלבנים מגפנים בנות 70 שנה בממוצע מרכיבים את 3% הנותרים – גרנאש לבן, קלרט לבן ורוזה, בורבולן, רוסן ופיקרדן – זהו, זה הכל. אחרי דקות בודדות מתבררת המורכבות העצומה של היין: באף פטל אדום ואדמה רטובה, מינרליות, ירקרקות רעננה, רמז לתות שחור וקפה, תפוח, עשבוניות ואניס. החיך רענן וירקרק, מורכב מאוד ומאוזן למופת במבנה הדוק, בעל חומציות נוכחת שעושה הרבה נעים – מלאכת מחשבת, והכל מתכנס לסיומת מלבבת ומתמשכת בעדינות. כך עושים שאטונף אדום, רצוי ליישן אם תצליחו להתאפק ולשתות בין 2020-2025 ואפילו כמה שנים אחר כך.