ערב יינן עם יקב Gaia מיוון 3.5.2016

ישראל חוזרת לשורשים העתיקים
אחרי רועי עלה היינן דוד בר-אילן וגולל את התהפוכות שחוללו שותפיו היוונים בתפיסת העולם בכרם וביקב, כזו שמחלחלת באופן עקיף גם אל יקב האם טוליפ. בביקורם הראשון של היוונים בישראל, הם זכו לסיור מקיף בכרמי הארץ ולמדו להכיר לראשונה את עולם היין הישראלי. הכרמים נראו להם זרים, גידולים חקלאיים שונים מאוד מהמוכר להם בבית. במקום 1000 גפנים לדונם ותנובת בציר בת 1 ק״ג פרי לגפן, הם הבינו שבישראל מגדלים 250 גפנים באותו שטח וכל גפן מניבה 5 ק״ג פרי. כמות הפרי זהה אבל הפוטנציאל המיצוי והאופי הגלום בה נמוך בהרבה בהשוואה ליוון והפרקטיקות הדומות באזורי היין של אגן הים התיכון. הכרמים החדשים של טוליפ ומאיה, סיפר דוד, נטועות בצפיפות של 500 גפנים לדונם ומצופות להניב 2 ק״ג פרי לגפן. ״זיהינו את זן הקריניאן כתשתית טובה לפיתוח יין ייחודי ומקומי״. קריניאן מהווה, בהתאם, בסיס מרכזי ביינות האדומים והרוזה של יקב מאיה. ״האתגר שלנו כתעשיה הוא ליצור יין שיזוהה כישראל״ אומר דוד, ויאניס מחזק את דבריו.

זהות היין הים תיכוני היא דיון מורכב שמתפתח בכל אחד מאזורי היין. יותר קל, לטענת יאניס, להגיד מה אינו יין ים תיכוני: הזנים הפופולריים בעולם כמו קברנה סוביניון ומרלו אינם בסיס ליין שכזה. יין ים תיכוני מבטא זהות ייחודית וקברנה סוביניון, שמסוגל להניב איכות טובה בכל אקלים כמעט, אינו מספק נקודת פתיחה חזקה ביצירת זהות שכזו. ״ביוון, בכל אזור יש זן אחד שעובדים איתו. אצלנו בסנטוריני ישנם 13 יקבים ואנחנו בדיאלוג פתוח ופורה על שיטות מוצלחות להשגת תוצאות מיטביות ואופי ייחודי״.

הטעימה
רוב היינות שנטעמו באירוע מוכרים לי, ועדיין זו היתה הזדמנות לחוות אותם בהיבט שונה, מרתק, כמו שעולם היין העמוק והדינמי מתגלה בהזדמנויות רבות. הכיבוד על השולחנות כלל בעיקר גבינות חצי-קשות, ירקות, מטבלים על בסיס שמן זית / בזיליקום / עגבניות מיובשות וירקות טריים, ללא טעמים כבדים או מודגשים יתר על המידה – כמו היינות שאותם ליוו בהתאמה טובה. יינות יקב מאיה ים תיכוניים באופן מובהק, מרמזים על עקומת הלמידה המתהווה במיזם, אבל מציגים אופי שיש בו בידול ברור מהנעשה בישראל: הגוף רזה יותר, החומציות גבוהה יותר, רמת הסוכר השיורי נמוכות יותר – מתיקות מרוסנת – ולכן בעוד שאופי הפרי ניכר הוא אינו גולש לריבתיות וחנופה שמזמינה בהתחלה וצונחת בהמשך. במקום, זהו אופי מזמין אבל מגובש ודעתן יותר במובן מסוים, כזה שצריך קצת להקשיב לו ולהתרגל אליו. על דמיון לסגנון העולם הישן, להבדיל, קשה לדבר כאן.

Mare White הלבן וגם הרוזה Mare Pink מבציר 2014 מפגינים יותר בגרות וגיבוש מהבציר הראשון בשנה הקודמת, 2013. ״הבחירה של מאיה בקריניאן לרוזה מוצלחת בגלל מאפייני הפרי הנעימים ומלאי החיים שהוא מפגין גם היום, שנה וחצי לאחר הבציר״ אמר יאניס. Mare Red האדום נגיש גם הוא עם הרבה מאפייני פרי ואופי זורם ולא מכביד. ״את היין הזה אפשר לצנן אפילו כמו יין לבן לטמפרטורה של 8 מעלות בקיץ ולשתות אותו כאפריטיף״ הוסיף יאניס.

Mare Nostrum, יין הדגל האדום של היקב, הוצג בטעימת רוחב והראה עקומת התבגרות יפה:
2012 – נגיש וקטיפתי, מתקתק ורך, ללא גיבוש ברור.
2013 – יותר מיקוד וחומציות, מעט מרירות אפלה שמוסיפה אופי, עדיין לא מגובש לגמרי.
2014 – יין מגובש היטב, שגם אחרי כמה לגימות מושך להכיר אותו יותר, בזכות המבנה שניכר בו.
2015 – טעימת חבית של יין עתידי ולא סופי שמראה פוטנציאל טוב ועניין.

בטעימה גם הוגשו יינות יקב Gaia, טלסיטיס המופלאים מהאי סנטוריני בשתי הגרסאות – הרגילה וגם Oak Fermented, שתיהן מרתקות ומרשימות באותה מידה. אחריהם זכינו לטעום שני אדומים של היקב בפלופנזים. Gaia S הוא בלנד העשוי 70% אגיורגיטיקו, הזן האדום ״הלאומי״ והנפוץ ביותר של יוון, בתוספת 30% סירה. רמת העשייה כאן לא פחות ממדהימה, עם אלכימיה מופלאה בין שני הזנים, ודרכה היקב מבשר על עידן חדש בייננות יוונית, כזו שמשלבת זן מקומי מסורתי יחד עם זן בינלאומי ביין איכות שיש בו מסגנון העולם החדש (נגיש מאוד ומעט נמרץ). אחריו הגיע Gaia Estate עשוי 100% אגיורגיטיקו, רך ועמוק יותר, פחות נמהר, גרסה מובחרת של אדום מהאיים הפלופנזים. בתיאור היין השני, התייחס יאניס לסגנון העולם הישן כהשראה והדגיש את האלגנטיות של היינות האירופאיים והסגנון המאופק שהוא ניסה לשוות ליין.

סיכומים
אם יש דבר כזה ״יין ים תיכוני״, הוא מתבטא באופן מובהק ומבדל בכל אזור לאורך אגן הים התיכון, תוך דיאלוג שקדן בין האקלים, האדמה, הגפן ואופיים של היינן וצרכן היין. בישראל אנחנו רק מגלים ניצנים ראשונים של התפתחות בכיוון הזה, שנעלם בין דפי ההיסטוריה וחילופי השלטון שהכחידו אותו כאן אבל המשיכו לשגשג בארצות קרובות. עכשיו הגיעה הזדמנות לקבל את השורשים הללו בחזרה, וזה כבר נראה מבטיח.