- יקב: Château Lagrézette (קהור, דרום-מערב צרפת)
- בתמצית: מלבק צרפתי מודרני, מרוכז וחד, מלטף, חמצמץ ורענן
- הרכב זני: 100% מלבק
- אלכוהול: 13.5%
- מחיר מומלץ: 65₪
- חשוב לדעת: לאוורר שעה לפחות לפני השתיה
- יבואן: שקד
- ללגום ליד… תבשילי קדרה עשירים, תבשילי בקר, נקניקים וגבינות חריפים
אמנם מצוין על הבקבוק "המלבק המקורי" והוא אמנם מיוצר בקאהור, מולדת המלבקים המקוריים שכונו במשך מאות שנים "יינות השחורים" עקב צבעם ואפלוליותם (ראו הרחבה למטה), אבל זהו יין מודרני עם דמיון ברור ליינות בורדולזיים, לא אפל כלל וכלל. שאטו לגרזט המודרני יצרו כאן מלבק חדש ואחר, רענן ומרוכז, חמצמץ ומרוכז, די זורם ומעט מריר. הוא עשוי היטב, עם מיצוי פרי נהדר ומעט אלגנטיות ועידון צרפתיים. Purple, הפשוט מבין יינות היקב, הוא שם הולם ויפה ליין שמופק מענבים סגלגלים וידוע בגוון סגלגל בעצמו, ותשובה שיווקית חכמה למלבק הארגנטיני שכיום הוא הנפוץ והידוע בעולם. היקב למעשה מייצר כל שנה בלנד של מלבק משנות בציר שונות בניסיון להגיע אל תוצאה מיטבית. גם במקרה זה צבע היין סגלגל ארגמני עמוק ויפה. באף פרחוניות עדינה עם פטל ותות שחור חמצמצים ורמזים לשזיף, אשכולית ותבלינים כמו ציפורן. בחיך גוף בינוני ומרוכז בטעמים, מעט מעושן, בעל חמיצות דומיננטית עם הרבה פטל מתובל, תות שחור ורמז לזיתים שחורים. המרקם נעים ואלגנטי ולמרות החמיצות הסיומת ארוכה וידידותית. מומלץ לחובבי מלבק שרוצים להעמיק את חוויותיהם.
מאחורי היין: זן המלבק עבר מסע גיאוגרפי וסגנוני ארוך בעולם היין עד שהגיע לצורתו ביין שנסקר לעיל. עד אמצע המאה ה-20 מלבק היה נפוץ בבורדו, שם הוא נמנה עד היום כאחד משישה זנים המותרים בייצור יין. רגישות הזן למחלות ומזג אויר קיצוני גרמו לכרמי מלבק רבים להיכחד בקרה ששררה באזור בשנת 1956, ועם הזמן הזן נותר דימיננטי באזור העיר קאהור בלבד, שם תקן היין (AOC) המקומי מחייב שימוש במלבק בלא פחות מ-70% ביינות האזור. מלבק "קאהורי" טיפוסי הוא אפל וחידתי, ועם זאת חד ועמוק. תעשיית היין בארגנטינה לא ביכרה את המלבק בתחילת דרכה, אך מהפך יינות האיכות שחל בה בסוף המאה ה-20 הוליד אותו מחדש כיין זני קטיפתי, מרוכז ונגיש. בחזרה לתשובה הצרפתית, ביקב שאטו לאגרזט אשר נוסד במאה ה-12 "ישנו" בשפת היקב ונשארו עם כרמי מלבק מבוססות גפן אמריקאית (לצורך עמידות בפני מחלקת הפילוקסרה) בזמן שיקבים אחרים עברו לזנים רווחיים יותר לאחר הקרה של 1956. בשנות השמונים נטל את ההובלה על היקב אלאן דומיניק פרין, ובעזרתו של יזם היין הבינלאומי מישל רולאן ניתב מחדש את דרך היקב: גפני מלבק צרפתיים "מקוריים" החליפו את הגפנים ההיברידיות ועשיית היין התמקדה ביין "טרוארי" המבטא את אופי המקום, בשילוב טכנולוגיות ייצור יין חדישות ביקב. התוצאה היא מלבק "צרפתי" מלוטש, ועם זאת מודרני ונגיש.